זה היה כמו כל יום רגיל, וכמו כל יום אלכס היה בדרכו הביתה באותו האוטובוס שהוא נוסע בו כל יום. הוא ישב ליד החלון וראה איך התחנה שלו הולכת ומתקרבת וכמו כל יום הוא שאל את עצמו ‘מה יקרה אם אני לא ארד ואני פשוט אמשיך לנסוע?’ זה כבר קרה פעם שאלכס המשיך אחרי התחנה שלו, אפילו פעמיים אבל הוא ירד בתחנה שאחרי כי הוא שונא ללכת ברגל וגם לא היה לו אומץ להמשיך יותר מזה.
עוד שנייה והוא צריך לרדת אבל כאילו הרגליים שלו לא יכולות לזוז ופתאום הוא שומע עוד שאלה במוחו ‘למה לא בעצם? למה לא להמשיך לנסוע? למה לא היום?’ אבל שניה לפני שהוא הרפה את הרגליים ונשאר לשבת הוא ראה משהוא ששכנע אותו לרדת, כמו קסם הוא קם בבת אחת לפני שהנהג סגר את הדלתות וירד בריצה. זה היה שיח בגינה ליד הבית שלו, סתם שיח.. טוב, לא סתם שיח אם תשאלו את אלכס. זה היה שיח די מושלם, הוא היה מספיק גדול, הוא היה צמוד לבית שליד הגינה אבל לא צמוד מדי ואפילו הוא היה קרוב לעץ מה שמאוד מועיל בחודש יוני חם.
אלכס הלך ישר לשיח ואישר שראה נכון, הוא נכנס בין השיח לבין הבית והתישב על הקרקע. הוא שמח על העץ כי הוא נתן לו צל, הוא שמח על הבית כי היה לו משענת נוחה והוא שמח על המקום למרות שילד בגודלו של אלכס לא צריך כל כך הרבה מקום, אלכס היה בן 12, הוא היה ילד צנום וקטן, הוא לא היה כל כך נמוך אבל הוא תמיד לבש ג’קט קורדרוי ענק מה שגרם לו להראות הרבה יותר נמוך. היו לו עיניים כחולות כמו השמים ומתחתן עיגולים שחורים, הוא תמיד אהב להסתתר, לא לבלוט ובגלל זה השיח היה כל כך מושלם, אלכס מצע מקום מסתור חדש.
אלכס ישב על הקרקע והצמיד את הברכיים כמה שיותר צמוד לחזה, הוא העביר יד בשיערו הבלונדיני והרשה לעצמו להוריד נעליים, הוא הרגיש עם כפות רגליו את האדמה החמה ונשם עמוק.
אלכס מעולם לא חשב על הגינה בתור מקום מסתור, הוא בדרך כלל היה מתחבא בספריה או אפילו בפינה חשוכה בחדר שלו אבל איך שהוא הרעיון להתחבא בגינה עוד לא עבר במוחו. הגינה היתה אחד המקומות הפחות שנואים על אלכס בעיירה המטופשת שהוא גר בה, היה בה קצת ירוק, זה משהו שאלכס בהחלט העריך, היה בה צבע מה שהיה יוצא דופן בעיירה הלבנה והריקה הזאת.
אלכס אהב צבעים, הוא אהב כשהשמיים משנים צבע בשקיעה ואפילו שהוא אף פעם לא הודה בזה הוא אהב פרחים.
בעיירה שאלכס חיי בה לא מאוד קיבלו אנשים שונים או מיוחדים או כמו שהם קראו להם “חריגים“, הם אהבו את הדשא שלהם באותו הגובה המדויק בכל חצר, הם אהבו שאנשים מדברים באותה צורת דיבור רגילה, הם לא אהבו שאנשים לובשים דברים צבעוניים מדי או “חריגים” ובמיוחד לא אהבו דברים בולטים מדי או דברים יוצאי דופן ושוברי שגרה.
בגלל זה אלכס אהב להתחבא ולהיות בלתי נראה, כי הם לא קיבלו אותו, הם לא אהבו את הנער בעל העיניים הכחולות שהברק שלהן כבר כבה והם לא אהבו איך שהוא מתבודד ולא אוהב את הדברים שכולם אוהבים, הם ממש לא אהבו את הסיפורים ה”חרגים” שהוא היה ממציא שהיו “שטויות מטופשות” לדעתם והם במיוחד לא אהבו את זה שהוא היה נמוך כי כמו שאמרתי הם אהבו את הדשא שלהם באותו הגובה.
אחרי כמה דקות של התפעלות ממקום המסתור החדש שלו, אלכס הוציא מהילקוט מחברת וכלי כתיבה, כשפתח את המחברת בדף הראשון הופיע ציור: פסים, פסים, ריבועים, ריבועים, פה ושם קצת ירוק. זאת היתה מפה של העיירה עם הכותרת “עיירת אפלוליה, מקומות מסתור”. אלכס סרק את הדף במבטו וכשמצא את הגינה הקטנה שהוא היה בא, אלכס הקיף אותה בעיגול קטן, כאלה עיגולים קטנים היו מפוזרים בעוד כמה מקומות במפה אבל רובם היו גם מסומנים באיקס משום שמקומות המסתור האלה נהרסו או נמצאו.
אלכס נאנח והעביר דף, בדף הבא היה דף מתוך סיפור, כתב יד קפדני ומסודר עם כותרת: “תוכנית הבריחה הגדולה”.
זה היה סיפור על מלאך שנולד בגיהנום ומנסה לברוח משם, אלכס עוד לא גמר את הסיפור אבל הוא היה קרוב מאוד, רק נשאר לו לכתוב על מימוש התוכנית של המלאך וזהו.
אלכס העביר עוד כמה דפים עד שהגיע לדף האחרון של הסיפור ודילג עליו, בדף הבא היה ציור, ציור לא גמור של יונה. לפני שאלכס הספיק להמשיך את הציור משהו התחכך ברגלו והבהיל אותו, זה היה משהו שטני שבא מהגיהנום, זה היה חתול שחור.
אלכס לא ממש האמין במזל רע אבל זה לא היה סתם חתול שחור רגיל “קייטי..” נשמע קול מלמעלה. אלכס הרים את ראשו לראות מאיפה מקור הקול, מעליו, על העץ, הבחין אלכס ברגל מתנדנדת על ענף עבה. הרגל (והחתולה), לרוע מזלו של אלכס היו שייכות לליה בראון.
ליה היתה ילדה מהכיתה של אלכס, ילדה שהוא בהחלט לא אהב. ליה הצטרפה לכיתה שלו חצי שנה אחרי ששנת הלימודים התחילה, היא עברה לגור בעיירה ממקום רחוק. וכמו אלכס.. היא לא הייתה הדשא הכי ישר בגינה, גם היא הייתה… נמוכה.. זאת אומרת חריגה.
אלכס קם ויצא מהשיח, עוד מחבוא שנהרס “קייטי? לאן הלכת?” אלכס מיהר לצאת מהגינה וללכת הביתה, הוא לא רצה במקרה להיתקל בה אחרי בית ספר.
