ובעוד בוקר אחד, קם בייבי-מן, ויצא אל המטבח לאכול את ארוחת הבוקר שלו. כשהוא הגיע, התיישב ואכל עם אחיו (שקראו לו ססון). ססון שתה קפה, ובייבי-מן חלב חם. זה היה המשקה השני הכי אהוב עליו, אחרי מים. והוא אהב לשתות את זה בבוקר. לססון נשפך טיפה מהקפה ליד בייבי-מן, ובייבי-מן מיד התעופף גבוה בחדר (הייתה להם תקרה גבוהה). ססון שאל אותו למה הוא עף, ובייבי-מן אמר לו שהקפה מפחיד אותו. “אין לך ממה לפחד,” ענה ססון, אז בייבי-מן ירד למטה אבל הקפיד לשמור מרחק מהקפה המאיים. אמא שלהם הגיעה לאחר מכן, וניקתה את הקפה, ואז בייבי-מן התקרב שוב והמשיך לאכול. ססון אמר לו שהוא לא צריך לפחד מקפה, כי זה סתם נוזל כמו חלב או מים, ובייבי-מן נרגע וביקש לטעום טיפה מהקפה. וכך, כל יום, הוא טעם טיפה יותר, וכעבור שבוע וכמה ימים הוא כבר שתה קפה בבקרים, מים בצהריים, וחלב בערבים.
