מהטמה (מהונדס) גנדי – ניצן רביד
זו עומדת להיות כתבה שמסקרת מאוד בקצרה את סיפור חייו של גנדי, למידע יותר מפורט אני ממליץ לקרוא את הספר ‘גנדי’ מאת תמר ורטה-זהבי.
מהונדס קרמצ’נד גנדי נולד ב-2 באוקטובר 1869 למשפחה הינדואית בעיר פורבאנדר שבמדינת גוג’ראט. אביב קרמנצ’נד גנדי האב היה סוכר מצליח ופוטלבאי, אמו הייתה ממסדר וישנואי (מתפללים לוישנו) וחינכה אותו לא לפגוע בשום בעל חיים, לא לאכול בשר ולא לשקר. עכשיו כשהבהרנו את קו הבסיס, נתחיל בסיפור.
הילד הפחדן בהודו!
מהונדס, בצעירותו, תמיד חשב שהוא הילד הכי פחדן בהודו. הוא אף פעם לא הצליח להירדם ותמיד באו אליו מפלצות ושדים בשנתו. לילה אחד הוא התעורר מסיוט מזיע, הוא לא זכר על מה הסיוט אבל הוא זכר שהסיוט היה מפחיד. הוא רץ החוצה ותהה מי כיבה את האור – אחרי הכל הוא ביקש במפורש שישאירו אותו דולק. הוא נשאר ער כל אותו הלילה, ובבוקר הוא הלך לבית הספר וכל יום הוא שאל את עצמו “למה אני צריך להישאר כאן כלכך הרבה שנים כלכך הרבה ימים” (אני בטוח שגם חלקכם התלמידים שקוראים את הכתבה הזאת שואלים את עצמכם את אותה שאלה) “אחרי הכל אמא בכלל לא הלכה לבית הספר ואבא היה כאן רק שנתיים” הוא תמיד סבל בבית הספר כי הוא היה טוב בלשנן עובדות אבל לא היה לו אומץ להגיד אותן, לא היה לו מושג למה, אז הוא יחס את זה לפחדנות שלו.
חתונה בגיל 13 והנסיעה לבריטניה
כמה שנים אחר כך מהטמה ישב בחדרו והכין שיעורי בית כשאחיו נכנס לחדרו ואמר “מצאנו לך כלה, קוראים לה קסטורבה מחנג’י. החתונה בעוד חודש.” ויצא, מהטמה המבולבל שעוד לא היה בן שלוש עשרה לא הבין מה, מדוע ולמה. הוא רץ אחרי אחיו ושאל “למה אני צריך להתחתן?! אני בן 12?!” אחיו ענה לו “אתה כמעט בן שלוש עשרה, אביך ואני שנינו התחתנו בגיל הזה.” ומהטמה ידע שאין טעם להתווכח. שלושה וחצי שבועות אחר כך הוא פגש את כלתו, בחתונה היה אוכל בכל מקום שנראה טעים אבל לא היה לו תאבון, ואיך תאשימו אותו הוא עומד לבלות את שערית חייו עם מישהי שהוא לא יודע עליה דבר חוץ משמה! הוא אמר בליבו “מה אם אני לא אוהב אותה? מה אם היא לא תאהב אותי? אולי היא תהיה עצובה כי אני נאלץ לחיות איתה כל חיי אבל היא עוזבת את ביתה לנצח ועוברת לביתי.” כל כך הרבה מחשבות היו בראשו. בחודשים הראשונים הם בקושי דיברו, כשנתיים אחר כך נולד ילדם הראשון שמת בלידה. שניהם לקחו את זה קשה מאוד, אך במהטמה זה פגע עמוקות, כי שבוע לפני זה, אביו החל לחלות ומת כשגנדי היה בגיל 18 של גנדי בשנת 1888, חודש אחרי הולדתו של הרילל בנו השני של גנדי והראשון ששרד, אבל החיים לא נתנו לגנדי (מקודם הוא היה מהטמה בתור השם הפרטי אבל עכשיו שאביו מת ושלאחיו הגדול יש משפחה משלו הוא ראש המשפחה ולכן הוא קיבל את השם גנדי) זמן להתאושש מהמכה. אחיו הגדול ואימו הודיעו לו שעליו ללכת ללמוד כדי להיות עורך דין כי זה מה שהם חשבו שהכי מתאים לו- הוא ישוט לבריטניה ויתחיל את לימודיו. גנדי לא היה מעוניין, אבל רק הנהן והלך לאסוף את חפציו. ההפלגה יצאה יומיים לאחר מכן .
לימודים בבריטניה והחזרה להודו
ההפלגה היייתה קשה לגנדי, שכן הוא לא אהב את הים, וכל מה שאתה עושה בהפלגה היה לדבר עם נוסעים ולאכול. בספינה היה רק אוכל צמחוני תפל ביותר ולא מזין בכלל והוא לא נהנה מחברת האנשים. הוא היה ביישן מאוד אז הוא גם לא דיבר הרבה, אפילו עם אלה שיחסית היו נחמדים עליו. כעבור 7 שבועות הגיע לבריטניה ולבש את החליפה הכי טובה שלו כי הוא שמע מאימו שבריטים תמיד מתגנדרים, אבל כשיצא מהספינה הוא ראה את כולם עם עור לבן וחליפה שחורה ואילו הוא בולט עם עורו השחור וחליפתו הלבנה, אחד האנשים שהיו נחמדים אליו המליץ לו על גברת בבריטניה שמשכירה דירה לדיירים. הוא נסע איתה בכרכה והגיע אליה בסביבות אחר הצהריים. אומנם היא הייתה נחמדה, אבל בשבועות הראשונים היא ניסתה להפוך אותו ל’ג’נטלמן אנגלי’ והוא נחל כישלון חרוץ בכל זה, בעיקר בריקודים, עד שיום אחד – בערך כחודש לאחר שהגיע להודו – הוא הלך למורה לריקוד החמישי שלו ועבר ליד קבצן שנהג תמיד לזרוק לו שטרלינג נדיב כי כך חינכו אותו בהודו, הקבצן חייך אליו ואמר לו: “איש צעיר, הפסק לבזבז את זמנך בלהפוך לאנגלי. אתה לעולם לא תוכל להוציא את ההודי ממך. קבל את מי שאתה ואנשים אחרים יקבלו אותך גם.” גנדי הסכים עם חוכמתו והודיע למורו לריקוד שהוא פורש. מאז עברו עליו לימודיו בבריטניה בקלות ובהצלחה. כשחזר להודו, הוא קיבל את בנו הרילל, את אשתו ואת אחיו, אבל לא ראה את אימו. הוא שאל לגביה, ואחיו אמר לו ששבוע לפני סיום לימודיו אימו נפטרה, והם לא רצו להגיד לו כדי שהדבר לא יפריע לו לסיים את הלימודים, אבל אחיו אמר לו שאין לו זמן לחכות שכן המשפחה השקיעה את רוב חסכונותיה בלימודיו, ועליו לעבור לאפריקה ולהתחיל לעבוד כעורך דין. ושוב לגנדי לא הייתה ברירה אלא ללכת.
רוצים לדעת בשביל מה גנדי התפרסם? מה הוא עשה במהלך חייו שגורם לו להיות הדמות שיש לו סימבוליקה כל כך גדולה היום, ולמה הכתבה הזאת נכתבה? המשך בחלק ב’!
