גלי הכבידה היו משהו שלא הצלחנו לראות למרות שקיומם נחזה על ידי אלברט אינשטיין לפני יותר מ-100 שנה, ובכלל רק בשנת 2016 מדענים הודיעו על זה! אותם מדענים הצליחו למדוד את גלי הכבידה.
מה הם גלי הכבידה? שאלה מצוינת, ובדיוק על כך נלמד בכתבה זאת. אם נביט בשמי הלילה נוכל לראות את הכוכבים (לצערינו אולי לא בערים הגדולות בגלל זיהום האוויר), כל כוכב הוא כדור ענק של גז מימן וחומרים אחרים שדבוקים ביחד על ידי כוח הכבידה. גם השמש שלנו, כמובן, היא כוכב כזה, וכוכבים רבים דומים לשמש שלנו. לעומת זאת, יש גם כוכבים הגדולים בהרבה מהשמש שלנו.
מה שגורם לכוכבים להישאר בחתיכה אחת הוא יסוד בשם מימן שהופך להליום ומשם לחומרים אחרים (תלוי בגודל של הכוכב) בתהליך של היתוך גרעיני (תהליך בו גרעיני אטומים מתמזגים לגרעין גדול יותר). התהליך הזה דוחף החוצה נגד כוח הכבידה ומונע מהכוכב מלקרוס אל תוך עצמו, אבל בשלב מסויים נגמר לכוכב הדלק הגרעיני והוא קורס פנימה בגלל כוח הכבידה. המשך הכוכב תלוי בגודלו: במהלך הקריסה הכוכב משיל את המעטפת החיצונית שהופכת לרוב לערפילית (סוג של ערפל שמורכב מגז ואבק מאותם הכוכבים) והגרעין הופך לעצם קטן ודחוס, אז מה קורה לאחר מכן? כוכב מסיבי יהפוך לכוכב ניוטרונים, כוכב מאוד מסיבי יהפוך לחור שחור. לעצמים אלה יש שדות כבידה מאוד גדולים.
עכשיו דמיינו שהמרחב הוא סדין וכוכבים הם כדורים קטנים שמעקמים את המרחב, עכשיו רק תחליפו את הסדין ביקום שלנו ואת הכדורים הקטנים תחליפו בכוכבים עצומים, ויש לכם את עיקרון גלי הכבידה מונח בכף ידכם.
