קיצור מקוצר של משפט הקופים – מאת ניצן רביד

משפט הקופים הוא שם כללי לתביעה משפטית אזורית פשוטה לתיק חוקי שנוגע לכל ארצות הברית והעולם בכלל על טבעה ומקומה של דת ואמונה בחברה שהכוח המניע אותה הוא מדע. 

משפט סקופס ארוך ובכנות לספר כל דבר ודבר בו יהיה משעמם ויבש לכן זה יהיה מעין קיצור למשפט ההיסטורי הזה ולא סיפור מחדש של המשפט כולו.

למי מכם שלא שמע על המשפט המפורסם מאוד הזה, סיפורנו מתחיל בשנת 1925 מתביעה ששמה הרשמי הוא ‘מדינת טנסי נגד ג’ון תומאס סקופס’. התביעה התייחסה להתעלמות של מורה המחליף לביולוגיה ג’ון סקופס מחוק באטלר (חוק האוסר על לימוד תורת האבולוציה בבתי ספר שממונים על ידי הממשלה).

ג’ון עצמו בכלל לא היה בטוח אם הוא לימד אבולוציה, אבל התכוון לקחת את האשמה אחרי שג’ורג’ רפליאה פנה עליו וביקש ממנו להתמודד במשפט בגלל זוג סיבות:

הראשונה: למשוך תשומת לב לעיירת דייטון בה המשפט מתקיים (ג’ורג’י האמין וצדק שעוד תשומת לב ותיירות יפתרו כמה בעיות כלכליות שהעיירה דייטון התמודדה איתם).

 הסיבה השנייה: האגודה האמריקאית לחרויות האזרחיות (אאח”א) הציעה לפני כמה חודשים הגנה משפתית ותמיכה לאלה המאושמים בהפרה של חוק באטלר. ג’ורג’י רצה לבטל את החוק האוסר על לימוד של תיאוריה מוכחת בבתי ספר ומכללות והאמין שהתביעה היא דחיפה בכיוון הנכון, הוא צדק, והאאח”א הביאה להגנתו של ג’ון את אחד מעורכי הדין החדים והמפורסמים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית: הכירו את האיש, האגדה, קלרנס דרו!    

בכנות, אי אפשר לדבר על משפט הקופים בלי לדבר על קלרנס סיוורד דרו, אחרי שהאאח”א גייסו אותו הוא הביא עורך דין ממחלקת המדינה של ארצות הברית שעבד איתו בעבר, ו.ו. תומפסון ואת הספרן צרלס פרנסיס פוטר ביחד עם שני עורכי הדין של אאח”א ארתור גרפילד הייס ודאדלי פילד מלון ביחד החמישה האלה הם צוות ההגנה.

קלרנס הנהיג את ההגנה על ג’ון ועם כריזמה יוצאת דופן ולשון חדה כתער הוא הפך צוות הגנה לצוות תקיפה וביקר כל חלק וחלק בחוק עוד לפני שהמשפט התחיל, ובעזרת אשתו העיתונאית רובי המרסטורם העלה את המשפט לתודעה הציבורית, ועכשיו אחרי שהכרנו את ”הדמות הראשית” בסאגה המשפטית הזאת, המשפט יכול להתחיל.  

במאי 1925 סוף סוף הוחלטו הצדדים, ומי שהוחלט לייצג את התביעה הוא לא אחר מוויליאם ג’ניגס בריאן, עורך דין מפורסם, מטיף דתי, מנהיגה ומייסדה של התנועה האנטי-דארווינסטית, ומזכיר המדינה של ארה”ב לשעבר. הוא כבר הביע את תמיכתו בחוק באטלר בשנים עברו, ללא ספק לא מתמודד קל.

בצד השני של הזירה צוות ההגנה מונהג על ידי דרו שניסו להזמין ביולוגים מומחי אבולוציה לייצג את התיאוריה אבל כולם חוץ מזאולוג נוצרי בשם מאיארד מטקאלף נדחו על ידי השופט. ומי השופט? השופט הוא ג’ון ט. ראולסטון, שופט מקומי ונוצרי אדוק שבבירור נוטה לצד של בריאן ואפילו לא מנסה להסתיר את זה. ניצוצות עפים באוויר והמשפט עדיין לא התחיל. על הבחירה הסלקטיבית של ראולסטון להכניס רק את הביולוג היחיד ש”במקרה אקראי לחלוטין” היה נוצרי, מגיב דרו: ”אולי היינו צריכים להזמין כמרים לייצג את האבולוציה”. למחרת דרו מתנצל ציבורית אבל ברור לכולם שהוא עושה את זה רק בשביל כבוד בין המשפט ולא מתכוון למילה, זו הפעם האחרונה ששומעים ממנו עד למשפט עצמו בזמן שהוא שוהה בביתו של תומפסטון.

ביולי 1925 עיירת דייטון מארגנת בית משפט ציבורי וחגיגי המקום עמוס בטכנולוגיה חדישה (חדישה  לאנשים ב1925) לשדר את המשפט ברחבי העולם רשת וו.ג’י.אן בשדרת ברדיו את המשפט בצורה יומית במחיר יקר של 80 דולר ליום (במחירים של היום זה יהיה יותר קרוב ל1000 דולר) הקלטות רדיו אלה עדיין קיימות חינם באינטרנט ואני ממליץ לקחת פופקורן ולשמוע אותם למה כמה מהרגעים באמת מבדרים, דרו עושה קרקס מהמקום וזה פשוט קומדיה.

ב10 ביולי המשפט מתחיל בהתעקשות השופט לדקלם תפילה בתחילת המשפט תפילה כעקיצה צורבת לדרו ותזכורת לעמדתו על הנושא. בריאן פורש עמדתו שאין ללמד תורה שמרחיקה את האדם מהאל ומגחך על הרעיון שבני אדם הם רק עוד מין של יונק שהתפתח מקוף ושהתאוריה היא, ואני מצטט ”היפותזה מגוכחת ולא מוכחת” 

ב-13 ביולי דרו נושא נאום ארוך שכתוב בצורה כה חריפה ושנונה שנדמה שהוא נמשך שניות אחדות, נאום זה לא פחות ממייסד את התפיסה האגנוסטית והמדעית הכללית השוררת בעולם על כך שדת צריכ הלהישאר בתאולוגיה ובמוסר, ולא להתערב בכל הנוגע למדעים. דרו אפילו אומר: “אנחנו רואים כאן ניסיון עז מצח למחוק ולאסור על ידע מדעי כמו שלא נראה מאז ימי הביניים”. אחרי הנאום בית המשפט יוצא מכליו.

ב14 ביולי השופט שוב מתחיל את המשפט בתפילה, הפעם בתפילה מבראשית, הוו כן ראולסטון הולך חזק על הפסיביות האגרסיבית הזאת, ראולסטון ממשיך בלהגיד לחבר המושבעים ש”לא לשפוט על בסיס חוק אלה על בסיס הפרה מוסרית” ואז ציטט שוב מהתנ”ך (תלמדו ילדים, ככה חופרים לעצמכם קבר).

ה15 וה16 ביולי די שקטים, יש הרבה דברים יבשים, ד”ר מטקאלף מעיד שאבולוציה היא תורה שדי מקובלת בקהילה המדעית, כמה ילדים מעידים שג’ון (המורה לא השופט) אכן לימד את תורת האבולוציה וכל מני דברים יבשים כמו זה, ועכשיו נכנסים למערכה השנייה של המשפט! 

ב17 ביולי של 1925 השופט ראולסטון שוב לא מאשר להביא שום מדענים להעיד על תיאורית האבולוציה וטוען שלא משנה עם האבולוציה נכונה או לא סקופוס הפר חוק, וחוק הוא חוק. (שמים לב לסתירה העצמית ואיך שהוא משנה את חשיבותם של חוקים ומוסר לפי נוחתו הרגעית? הקבר הזה ניהיה עמוק יותר ויותר מיום ליום) הרבה כתבים עוזבים את דייטון ומאמינים שהמשפט אפקטיבית נגמר (היי, אחרי הנאום של דרו שהרגיש כמו השיא של המשפט ושופט שלא מסכים לקבל עוד דעות חדשות, אני לא מאשים אותם בכלל).

ב19 וב18 ביולי לא קורה כלום בזמן שצוות ההגנה ”עובד על להביא זוויות חדשות למשפט”.

ב20 ביולי המשפט נערך בחוץ בגלל החום וצוות ההגנה (במהל

ך מאוד יוצא דופן ובלתי רגיל לחלוטין) וקורא לבריאן לבמה עם דרו, שם דרו מתשאל אותו על אמונותיו בתנ”ך ועל איזה חלקים יש צורך לקחת בצורה מילולית ובאיזה יש לקחת כמטפורה במהלך התשאול הזה שנערך בפחות מ40 דקות דרו מפחית את אמונותיו של בריאן לבלבולי שכל ופסולת אינטלקטואלית הסותרת את עצמה, העיתונאים שעוד נותרו במקום מלכלכים על בריאן והייתי אומר שאת ההשפלה הזאת הוא יזכור לשארית חייו אבל הוא מת ב25 ביולי של אותה שנה אז…

ב21 ביולי היום האחרון של המשפט דרו מנחית את המכה האחרונה על בריאן בכך שהוא גורם לבריאן לעבד את זה לחלוטין, שנשאל על ידי ראולסטון מה הייתה המטרה של המשאל דרו עונה ש”בריאן מעליב כל איש מדע רק כי הוא לא מאמין באותו ספר טיפשות, מטרתנו היא לעצור כל קנאי עור שחושב שביכולתו לשלוט בחינוך האמריקאי ולהגביל מידע מהאזרחים” אחרי זה בריאן ”מאבד את זה” (עוד על זה בסוף הכתבה) וראולסטון מנדה אותו מהמשפט. ולמרות כל זה, אחרי שמונה ימי משפט לוקח לשופט פחות מ9 דקות להחליט על סקופס כאשם והוא משלם 100 דולרים ככנס (בשקלים של היום זה מעל 5000 שקלים) סקופס מסיים את המשפט בהצהרה ”שהוא ימשיך להתנגד בכל דרך לחוק אפשרית משום שאותו חוק מפר את האדיאיל שלו  לחופש אקדמי – אותו אידיאל הוא ללמד את האמת הבלתי מעורערת כפי שהובטח בחוקה שלנו”

זו דוגמה למשפט שלמרות שרשמית צוות ההגנה וסקופס הפסידו את המשפט הם ללא ספק ניצחו, הם השיגו את מה שרצו, ג’ורג’י וג’ון סקופס השיגו צומת לב לדייטון והאאח”א השיגו את הדחיפה שהם רצו לכיוון ביטול החוק. מנקודת מבט ציבורית, משפט סקופס היה הצלחה גדולה והוביל לביטול חוק שהגביל לימוד של ידע מדעי בעולם וכ

יבה כל ניסיון ליצור עוד חוקים כאלה בעתיד.