
והפעם: The Magnus Archives
שלום וברוך הבא למה נשמע? סדרת כתבות בה אמליץ על פודקאסטים סיפוריים שאני אוהב במיוחד, כי פודקאסטים שמספרים סיפורים זה דבר, שקיים, ולא מספיק אנשים יודעים שזה בכלל דבר. (בלי לדבר על העובדה שהם מפסידים כמה מהסיפורים היצירתיים ביותר והייחודיים ביותר שחוויתי).
אז למה פודקאסט?
אני רוצה לדבר על שני יתרונות משמעותיים של פודקאסטים על פני המדיות הקלאסיות כמו סרטים, ספרים או סדרות, שהופכים את המדיה החדשה הזאת לכל כך, כל כך שונה מכל דבר אחר.
היתרון הראשון הוא הקלות של יצור הפודקאסט. שלא כמו סדרות וסרטים שדורשים צוות גדול ומימון רב (אחרת הם פחות או יותר היו בלתי ניתנים לצפיה), או ספרים, שאפילו סופרים מהירים יוכלו להוציא רק אחת לשנתיים. פודקאסטים יכולים להיות מופקים בהשקעה גדולה עם מדבבים מדהימים ופסקול אומנותי ומסובך – אבל הם לחלוטין יכולים להיות הפקה ״ביתית״ של כמה חברים עם רמקול ממוצע וגישה לאינטרנט, וכמה מהפודקאסטים הכי טובים התחילו ככה. הקלות הזו היא מה שמאפשר לכל אחד להתחיל פודקאסט ונותן במה לאלפי סגנונות כתיבה מאנשים שאין להם את המשאבים ליצור סדרה מצולמת, או את היציבות הפיננסית שתאפשר להפסיק את שגרת חייהם ולכתוב ספר בכמה השנים הבאות. אם פודקאסטים לא היו כל כך קלים לייצור אז סיפורים מדהימים רבים מאנשים מכל העולם פשוט לא היו מסופרים אף פעם, ונשארים קבורים לנצח בלימבו בין התודעה למקלדת.
היתרון השני הוא כמה קל לצרוך את הסיפור. ביחס לקריאת ספר או צפייה בסדרה המצריכים ריכוז מלא ומקום לשבת, פודקאסט אפשר לשמוע בכל מקום. צריכים להגיע למקום כלשהו ולא יכולים פשוט להשתגר? ככל הנראה נסיעה ארוכה ומשעממת מחכה לכם. פתרון: שמעו פודקאסט! צריכים לעשות איזה מטלת בית כמו להוציא כלב או לפנות מדיח ומשעמם לכם? פתרון: שמעו פודקאסט! אם יש לכם אוזניות וכמה דקות אתם יכולים לשמוע פודקאסט!
אז עכשיו, משהבהרנו למה אני חושב שפודקאסטים הם דרך מעולה לספר סיפורים, בוא נעבור להמלצה של היום, ונדבר על מה הופך את The Magnus Archives לכל כך טוב!
תקציר
The Magnus Archives (אתם יכולים לקרוא לזה גם ”ארכיון המגנוס” אבל, למה שתעשו את זה?) הוא פודקאסט שמספר על ג’ונתן סימס, הארכיביסט החדש בארכיון שמנסה לסדר את הארכיון אחרי קודמתו בתפקיד גרטרוד רובינסון השאירה את המקום בבלגן תהומי. אבל מהו הארכיון? הארכיון הוא מקום המתעד, מקטלג וחוקר אירועים על טבעיים, תוך תיעוד דוחות ישירות מהנשמות האומללות שעברו אותם אירועים. תפקידו של ג’ונתן הוא להקליט את הדוחות האלה בקלטות, בזמן שלאט לאט הסיפורים האינדיבידואלים בין הקלטות מתחברים וחושפים את האימה המצמררת מאחורי הסיפור.
אימה מסתורין ומתח
העונה הראשונה היא בצורה חד משמעית הכי מפחידה. אם אתם אוהבים את סוג האימה שלא מאוד יפחיד אתכם בשמיעה ראשונה, אך ככל שתחשבו עליו יותר הוא יהיה יותר ויותר מפחיד עד שהוא רודף כל שעה שקטה בלילכם ומאיים לחנוק כל מחשבה ערה שלכם? אם כן, אתם חייבים לעצמכם כמה וכמה פרקים של The Magnus Archives. אפשר להשוות האזנה לעונה הראשונה לישיבה באמבט מלא קוביות קרח ביום קיץ חם, לא באמת קר כל כך אבל אתם ללא ספק לא מרגישים הכי בנוח, מדי פעם צמרמורת קלה אבל לא משהו מטלטל עמוקות. אם ממשיכים על הקו של הדימוי הזה, הדרך הכי טובה לחוות את האימה היא להמשיך לחשוב עליה, או, אם לחזור למטפורת אמבט הקרח, להישאר עד שכל קוביות הקרח נמסות ולגלות שכל אחת מהן הכילה מרבה רגליים ענקי.
העונה הראשונה של The Magnus Archives אפופה בערפל הכבד של מסתורין ואימה שהולכים יד ביד כמו חברים ותיקים, וג’וני סימס, כותב הפודקאסט הוא אמן באימת המסתורין. אבל מסתורין הוא לא הדרך היחידה בה הפודקאסט יוצר אימה במאזיניו. דרך נוספת היא ניצול הקלטות שבארכיון.
הקלטות
הפודקאסט מושמע דרך קלטות הארכיון, אם זה לא בקלטת אתם לא תשמעו את זה. בנוסף לכך שהקלטות מעשירות את הסיפור בקסם ואווירה מאובקת ועתיקה, הן יוצרות מידת אינטימיות עם הקהל ברמה שקשה להשגה בסיפורים אחרים. מבלי לחשוף יותר מדי ספוילרים, המאזינים לקלטות הופכים לחלק פעיל בסיפור, וזה מערב אותם באקשן וחשוב מזה באימה. בנוסף לאפקטים קוליים כמו קלטות נפסקות ומתחילות, ה-Statement Begins בתחילת כל פרק, כל אלה ועוד משולבים בפודקאסט כדי ליצור אווירה מאיימת ואייקונית שאפשר לקבל רק ב- The Magnus Archives
התעלומות
אימה היא לא החלק הכי חזק ב-The Magnus Archives. (למען האמת, אם אתם לא חושבים על הפרקים יותר מדי אפילו אנשים שרגישים לאימה כמוני יכולים ליהנות מהפודקאסט) מה שהסיפור באמת מצליח בו הוא ליצור תעלומות. כל פרט קטן בעונות הראשונות מתקשר בהמשך ישירות לתעלומה הראשית, או מתפקד כהכנה לקטע אחר בסיפור ובנייה או הרחבת העולם. ברגע שהמאזינים מבינים שכל פרט יכול לשמש כרמז, הם מוזמנים לשקוע בעולם ולנסות להרכיב את הפאזל ולפתור את התעלומה. הקונספט של פיסת המידע החסרה שמרגישה כמו גירוד עיקש מתחת לגבס היא לחלוטין מה שמשך אותי לפרק ועוד פרק, ואפילו שהמבנה האפיזודי של הסדרה הופך אותה לדבר הרחוק ביותר מסיפור מתח היא עדיין תגרור אתכם כאילו בלעתם פיתיון מבלי לשים לב.
העולם
לא רק התעלומות שירדפו אתכם, לא תמצאו עולם יותר מסתורי ובנוי יפה מהעולם של The Magnus Archives כל דבר על טבעי מתאים למערכת פשוטה אך אלגנטית ומדויקת שמרגישה כמעט מדעית, (ושוב, לצערי הרב, אינני רוצה לתת לכם ספוילרים, אז פשוט תצטרכו לסמוך עלי). מהרמזים הקטנים שזרועים לאורך שתי העונות הראשונות, דרך ההבנה שמתחילה להתגבש בעונה שלוש נוצרת התחושה שעד העונה הרביעית המאזין באמת מרגיש כמו מומחה בעולם הסיוטים והבלהות הנפלא הזה.
Statement Ends