ספר החוקים של בית הספר
ספר החוקים של בית הספר, כל מה שאושר בכנסים במהלך השנים.
לעיון בספר לחצו כאן
מסמך הזהות הבית ספרית
החינוך הדמוקרטי הוא גישה חינוכית ייחודית הנשענת על השקפות פילוסופיות ליברליות בחינוך ובפסיכולוגיה, המדגישות תפיסת חרות וסובלנות כערכי יסוד.
בהתאם, תפיסת ביה”ס הפתוח מושתתת על זכאותם של בני האדם, מבוגרים וילדים, לקבל התייחסות שווה, ולהכרה, שלכל פרט אישיות שונה ואוטונומית.
ביה”ס שם לעצמו כערך עליון את עקרון חרות הפרט וחרות הזולת: כל ילד הנו פרט יחיד ואדם ייחודי. יש לו אישיות משלו וקצב התפתחות וגדילה המיוחד לו על-כן נכבד את הילד כאדם שלם ונעריכו כפרט.
ביה”ס יתרכז במתן כלים לתלמיד, באמצעותם יוכל לרכוש ידע ודעת, לפתח רגישות לעצמו, לזולתו ולסביבה בה הוא חי.
ביה”ס שואף לקלוט תלמידים מרקע לאומי, לימודי וסוציו-אקונומי מגוון.
ביה”ס מאמין בתנאי התחנכות טבעיים. כמו בבית ובשכונה, הלימודים מתקיימים בחברה מעורבת, רב גילאית, בהם התלמידים מלמדים ולומדים בצוותא.
אנו עדים לתופעה שציבור רב, ההולך וגדל, מכיר כי בשיטת חינוכנו גלום פוטנציאל גבוה, להתמודדות יעילה עם המציאות בהווה ואתגרי העתיד. העולם שלנו נתון בשינוי מתמיד, וביה”ס הפתוח יש בו היכולת לאפשר לתלמידים לפתח דרכי הסתגלות למצבים המשתנים תדיר, המגדירים ומאפיינים את מושג החיים. אנו רואים בביה”ס השלמה והעשרה למערכת החינוך בישראל. ביה”ס מזמן לכל אלה המאמינים בדרכו.
מסמך זה נוצר בתהליך של שנתיים על ידי צוות ביה”ס וגובש לכדי שלם בשותפות עם קהילת ביה”ס
המסמך מפרט ארבעה מרכיבי זהות בית ספרית המהווים את היסודות של ביה”ס ואת העקרונות המגדירים אותם.
הגדרת היסודות, הינה שלב ראשון בתהליך להגשמת החזון על ידי יצירת תנאים אופרטיביים למימושו.
תוקף המסמך כעשר שנים מרגע ההצבעה, על מנת לאפשר תהליך הגשמה נאות ויציבות ארגונית ממושכת. המסמך יפתח לשינוי אך ורק כמסמך שלם באמצעות כנס בית ספרי המוגדר בכתב המינוי של ביה”ס ככנס קוורום רחב.
יסוד 1: אקלים בית ספרי
עיקרון 1: כבוד
כבוד הינו מושג אוניברסאלי הרואה בכל בני האדם בעלי ערך וזכות לכבוד עצמי.
חינוך לכבוד האדם הוא בעל חשיבות ממדרגה ראשונה לחברה דמוקרטית. הוא מציין את המחויבות לשמירת צלם אנוש של בני האדם כיצורים אוטונומיים, תבוניים, רגשיים, ערכיים, יצירתיים וייחודים. ברמת הפרט הוא משמש אבן פינה במאבק נגד אלימות, דיכוי, דורסנות והשפלה ולמען טיפוח יחסים בין אישיים של התחשבות, הגינות, דרך ארץ, ריסון עצמי וסובלנות (אלוני, 1999).
רוסו טען בספרו אמיל, כי גידולם של ילדים רק על פי יעדים ומדדים חיצוניים מפחית מכבודם. הוא קושר את כבוד האדם לא רק ליחסיו עם אחרים אלא גם לאמיתות יחסיו עם עצמו: לקשב ולנאמנות שמגלה האדם ביחס לטבעו הפנימי (שם).
החינוך ההומניסטי מתמקד בטיפוח כללי ורב צדדי של אישיות המתחנכים, תוך כדי הקפדה על פתיחות דעת ועל כבוד האדם, ובמטרה שיגיעו למיטבם כיחידים המממשים את הפוטנציאל הגלום בהם, כאזרחים מעורבים ותורמים בחברה דמוקרטית, (אלוני, 2005ב’).
הדמוקרטיה היא למעשה הפוליטיקה של ההומניזם, כתרבות חברתית שבמסגרתה אנשים/נשים בני חורין ושווי זכויות מכוננים יחדיו את דמות החברה ברוח פלורליסטית, תבונית, הוגנת וסובלנית.
עיקרון הכבוד כולל את חשיבות כבוד האדם לעצמו ובין חברי הקהילה: צוות חינוכי, הורים, תלמידים ובעלי תפקידים. כבוד למרחב ולזמן וכבוד לרכוש. כבוד מהווה את אחד מהצרכים הבסיסיים של האדם ואת הבסיס לקיומם של ערכים נוספים המושתתים עליו בניהם : אחריות, קבלת השונה ועוד.
עיקרון 2: חונכות אישית וקבוצתית
בית הספר נשען על שתי אבני יסוד המהוות את התשתית לקיום הערכים הדמוקרטיים וההומאניים בהם מאמין בית הספר: החונכות האישית והחונכות הקבוצתית. בית הספר מאמין כי פיתוח קשר אישי חם, מתמשך וקבוע עם מבוגר/ת משמעותי/ת והשתתפות בקבוצת השתייכות קבועה, מחזקים את תחושת השייכות של כל אחד/ת והינם חשובים ותורמים לתחושה החיובית ולהערכה העצמית של תלמידי/ות ביה”ס.
החונכות האישית מאפשרת את יישום עקרון הבחירה ואת קיום עקרון חרות הפרט וחרות הזולת, מתוך האני מאמין החינוכי של בית הספר. עקרון האומר שכל ילד הנו פרט יחיד ואדם ייחודי בעל אישיות משלו וקצב התפתחות וגדילה המיוחד לו.
החונכות הקבוצתית הינה מסגרת חברתית קבועה ויציבה המעניקה מענה לצורך הבסיסי של הפרט בחיזוק תחושת השייכות מחד והקניית מיומנויות חברתיות מאידך. החונכות הקבוצתית מטפחת ערכים של סובלנות וסולידריות עם הקהילה, אחריות ומעורבות אישית וחברתית.
בביה”ס אין כיתות אם ועל כן אין קבוצה בה הילד/ה עובר/ת תהליך ארוך טווח. החונכות מהווה מענה לעובדה זו ומעניקה מקום קבוע ובטוח עבור התלמידים/ות. ביה”ס מאמין כי חשוב שחונכות זו תהיה מאורגנת על פי שכבת הגיל כיוון, שבגילאי הילדות, המוקדמת והמבוגרת, ישנם הבדלים משמעותיים מבחינה התפתחותית רגשית, חברתית ופיזיולוגית אשר משפיעים על תחושת השייכות וההזדהות עם חברי/ות הקבוצה. יחד עם זאת, צוות כל חטיבה יהיה בעל מנדט לגמישות במקרי קיצון, בהם ניכר כי מקום התלמיד/ה אינו עם קבוצת גילו.
עיקרון 3: מוגנות ותחושת ביטחון
הזכות להגנה וביטחון היא אחת מהזכויות הבסיסיות לה זכאי /ת כל אחד/ת. עיקרון זה יוצא מנקודת הנחה כי כל אחד/ת זקוק/ה לתחושת ביטחון אישי ומוגנות כצורך בסיסי. אנשים שואפים לחוש מוגנים ולהרגיש כי הם יכולים לצפות לבאות במצבים מאיימים, סיפוקו של צורך זה יתרום לכך שהפרט לא יחוש איום על ביטחונו האישי ויחוש שישנם סדר וחוקים התורמים לתחושת השליטה ומונעים פחד ואי וודאות (ארהרד, 2001).
הדרך העיקרית לסיפוק צורך זה בביה”ס היא על ידי יצירת נורמות וכללים ברורים, הבהרתם ואכיפתם באופן עקיב ושוטף. זאת במקביל לתוכניות מניעה וביצירת בסיס תקשורת פתוח המאפשר את שיתוף כל באי ביה”ס בנוגע לתחושות המוגנות וביטחונם בביה”ס.
עיקרון 4: המרחב הפיזי
עיקרון זה מתייחס לצרכים פיזיולוגיים בסיסיים ולביטחון פיזי. יתר על כן, מתייחס לחשיבות השמירה על תנאים פיזיים נאותים בביה”ס ביניהם ניקיון, ישיבה נוחה, מתן זמן מספק לאכילה ועוד. יש לטפח את הסביבה הפיזית על מנת ליצור מקום נעים ללמוד ולשהות בו. במסגרת מחקר שנערך במרכזי חינוך בלתי פורמאליים, נמצא כי חוסר תשומת לב להיבטים חיצוניים של תחזוקה, ניקיון וסדר היווה את אחד הגורמים להתנהגות אלימה (הורוביץ, פרנקל וינון , 1990 בתוך ארהרד 2001).
בית ספרנו שם דגש על אחריות הקהילה- תלמידים, הורים, צוות חינוכי, בעלי תפקידים וכל באי ביה”ס על שמירת הסביבה הן בשמירה על ניקיון, סדר וטיפוח הסביבה והן בהיותנו בי”ס ירוק, המדגיש את האכפתיות והשמירה על הסביבה ברמה גלובאלית.
האחריות חייבת להיות מדוברת ומלומדת ולא להתקיים רק ברמה מעשית. כחלק מתפיסת האחריות יש לחזק את ההבנה בצורך לקבל סמכות.
יסוד 2: למידה איכותית
עיקרון 1: פיתוח אחריות משותפת ללמידה של מורה- תלמיד- קבוצה.
הגדרה: עקרון זה יוצא מנקודת הנחה שהלמידה היא תהליך מהנה, ונטיית הלומד כאשר הוא נהנה היא להיות אקטיבי ויוזם. אחריות משותפת ללמידה מהווה גם את הבסיס לדיאלוג המאפשר פיתוח ידע עצמאי על ידי הלומדים והמלמדים. האחריות המשותפת משפיעה גם על תהליכי ההערכה בהם הלומד והמלמד עסוקים בהערכת עצמם בעצמם ובעזרת האחר בתהליך אינטרוספקטיבי.
הערכת עבודתו של התלמיד מתבצעת באופן שוטף. ההערכה ניתנת על עבודת התלמיד ביחס למטרה שהציב לעצמו וביחס ליכולתו, ולא יחסית לתלמידים אחרים. הלימודים אינם תחרותיים וההישגיות נשענת על פיתוח כושר שיפוט פנימי ולא עפ”י שיפוט חברתי חיצוני בלבד. נעריך את הגורם “אתגר” כאחד מגורמי ההנעה החשובים. אבל במקום טיפוח חד-צדדי של תחרותיות בין התלמידים, ניתן דעתנו להצבת גורמי-הנעה נוספים כמו הנאה אסתטית, תושייה, הנאה רגשית, הישגים מוטוריים ועוד.
עיקרון 2: חינוך דיאלוגי
חינוך דיאלוגי מאפשר מקומות ביטוי אישי וקבוצתי במהלך הלמידה ומניח שהידע נמצא אצל הלומד והמלמד ובניהם נוצר דיאלוג המאפשר העברת ידע והצמחה של ידע חדש. עקרון זה מגדיר ידע במובנים החורגים מידע קוגניטיבי סדור ומצביע על ידע רגשי, בין אישי, משפחתי, תרבותי (הכוונה לא רק לתרבות ההגמונית). הידע המגוון נותן מקום לתפיסות עולם שונות והעמקה של הבנתן כמו צורות חשיבה, הבנת המציאות והרגלי למידה. גישה דיאלוגית כזו מטרתה לפתח גם חשיבה ביקורתית פוליטית כאשר אנו באים לפרש את המציאות החברתית.
עיקרון 3: רלוונטיות ללומד
עקרון זה מניח שהלמידה בבית הספר צריכה להיות רלוונטית לילדים ורלוונטית לתהליכים המתרחשים במאה ה-21. הקורסים הנלמדים בביה”ס יעניקו לתלמידים כלים ללמידה הרלוונטיים למציאות בה הם חיים. במציאות של ימינו ברור לנו שפיתוח כלים ללמידה צריכים לכלול פיתוח חשיבה יצירתית בכל תחום שהוא. פיתוח יכולת למידה וחקירה עצמאית בתוך ומחוץ לכתלי הכיתה, סביב תחומי עניין מגוונים. היכולת לשלב בין דיסציפלינות (כגון: מרחבי למידה שונים- מרכזים, ועדות, מרכז חי, לתלמידים מלמדים ועוד) ושימוש בכלים של תקשוב וטכנולוגיה (הרלוונטיות למאה ה 21) באופן דיאלוגי ומכוון תוצר כמו כל תהליך למידה אחר.
הנחה נוספת היא שלמידה רגשית, התנהגותית וקוגניטיבית מתרחשת לאו דווקא בקבוצת הגיל הכרונולוגי ולכן בית הספר מאפשר למידה בקבוצה רב גילית (כל חטיבה היא תלת שנתית חוץ מהתיכון).
עיקרון 4: פיתוח מקצועיות של צוות ההוראה
“מורה טוב, מורה לי לאן להסתכל ולא מה לראות” עקרון זה מניח שמורה טוב הינו אדם בעל ידע ומומחיות, המחזיק בכלים פדגוגיים ואחריות על תהליך הלמידה, אדם לומד המסוגל לקיים אינטרוספקציה אישית על עצמו ועל אופני הלימוד והלמידה שלו. על מנת לקיים עקרון זה, יש צורך לבנות תהליכי הכשרה במקביל לישיבות צוות מוגדרות. תהליכי הכשרה ולמידה מטרתם למידת נושאים ותחומים חדשים ומסקרנים על העולם ובישיבות הצוות יתקיימו תהליכי אינטרוספקציה ולמידת עמיתים על-מנת לפתח כלים וכישורי הוראה.
יסוד 3: עיקרון הדמוקרטיה
ביה”ס שואף להגשים הלכה למעשה את עקרונות הדמוקרטיה. הדבר בא לידי ביטוי בקיומן של ועדות ביה”ס המרכיבות את שלושת הרשויות: מחוקקת – כנס ביה”ס- על פי כתב המינוי, מבצעת- כלל ועדות ביה”ס על פי כתבי המינוי הקיימים והעתידיים ושופטת – ועדת משמעת על פי כתב המינוי. בכל הועדות בביה”ס רשאי כל חבר קהילה לקחת חלק, שיתוף הפעולה בין חברי הועדה מושתת על עקרון השוויון בין צוות, תלמידים והורים.
קהילת ביה”ס מחויבת לעמוד בחוקי מדינת ישראל וחוקי משרד החינוך כפי שמיושמים בביה”ס. קהילת ביה”ס כולה (מנהלת, צוות, ועדות, תלמידים, הורים ועמותת מח”ר) מחויבת לעמוד בכל החלטות כנס ביה”ס- הרשות המחוקקת.
על מנת שעקרונות הדמוקרטיה ייושמו, שואפת הקהילה ליצר “אמנה חברתית” הכוללת הגדרות אחריות וסמכות של כלל המנגנונים בביה”ס. כל חבר קהילה מחויב אליה ושותף ביישומה של ה”אמנה החברתית”.
ביה”ס פועל להיות מבוסס על ערכי הדמוקרטיה ושואף לחנך וללמד הלכה למעשה את עקרונות הדמוקרטיה באמצעות שעורי דמוקרטיה , מנגנונים ועשייה דמוקרטיים המהווים חלק אינטגראלי מהמערכת הבית ספרית.
עיקרון 1: בחירה
ביה”ס מאמין בזכותו, ויכולתו של כל תלמיד לבחור. ביה”ס שואף להציע אפשרויות בחירה כמה שיותר רחבות עבור כל תלמיד מתוך אמונה כי בבחירה האישית של כל תלמיד מתבטאים ומתפתחים רצונו העצמאי, כושר ההחלטה שלו, יכולת השליטה על חיי היומיום שלו ולקיחת אחריות על מעשיו.
לכל ילד ישנה הבחירה להרכיב תכנית למודים אישית ולהיעזר לשם כך בחונך ובצוות ביה”ס.
במסגרת בית-הספר מכוון הילד לאחריות אישית לזמנו, מתוך תשומת לב לפעילותו הרגשית, החברתית, השכלית והגופנית. תכנית הלימודים נקבעת על פי בחירתו העצמאית של התלמיד, במטרה לענות על צרכיו האובייקטיבים, החברתיים והאישיים של הילד ולספק את תחומי התעניינותו.
הבחירה נעשית בסיוע יעוץ והדרכה של חונך אישי, הוריו וצוות ביה”ס, לשם טיפוח אחריותו של התלמיד על בחירתו.
ביה”ס מעוניין לחנך לבחירה הנובעת מתוך ידע, התנסות ובחינה מעמיקה וביקורתית של ההחלטות הנלקחות. ביה”ס יוצא מנקודת הנחה כי כל ילד יבחר את הבחירה הטובה ונכונה ביותר עבור עצמו והלווי תפקידו לעודד את התלמיד להנעה פנימית אישית תוך חשיבה ולקיחת אחריות בכל שלב בתהליך .
עיקרון 2: אמנה קהילתית*- סמכות ואחריות
המבנה הארגוני של ביה”ס מאגד בתוכו מנגנונים שונים ובעלי תפקידים אשר מתנהלים זה לצד זה. הגדרה בהירה של המנגנונים השונים, סמכותם ותחומי אחריותם, הכרחית לקיום דמוקרטיה תקינה והתנהלות מוצלחת של המערכת. ההבנה וקבלת הסמכות והאחריות של כל גורם במערכת מוטלת על כל חבר קהילה בהתאם לתפקידו ואחריותו.
בביה”ס מספר גופים להם סמכות ואחריות על הנעשה בביה”ס:מנהלת ביה”ס, צוות ביה”ס (צוות ניהולי ובעלי תפקידים, הצוות החינוכי), כנס ביה”ס, ועדות ביה”ס, משרד החינוך, העירייה, העמותה ומוסדותיה.
האמנה החברתית תפקידה להסדיר את מערכות היחסים בין הגורמים השונים הפועלים בביה”ס וזאת באמצעות מערכת חוקים ותקנות מסודרת ובהירה. ביה”ס שואף להגדיר את תחום אחריותו וסמכותו של כל אחד מהמנגנונים הפועלים בקרב: בעלי תפקידים, כתבי מינוי לרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת- ועדות ביה”ס, ויצירה של כללי התנהגות ,אחריות וסמכות של כל קהילת ביה”ס באמצעות עבודה משותפת של הצוות, התלמידים וועדת משמעת.
ביה”ס מאמין שהקהילה צריכה להיות מעורבת הן בהבנייה והן ביישומה של האמנה החברתית. הצוות הוא שאחראי לשלב ולשתף את הקהילה התהליך יצירת האמנה .
*הקהילה הבית ספרית מורכבת מתלמידים, צוות חינוכי, בעלי תפקידים והורים.
עיקרון 3: שקיפות
שקיפות מתבססת על בהירות, צלילות, נהירות ובמובנה הארגוני היא מכוונת לחפישת תהליכים , נתונים והחלטות ללא הסתרה של מרכיבים כאלה ואחרים בארגון.
אנו מאמינים שקהילה שמתנהלת בשקיפות – מקיימת יחסי אמון ומגיעה להחלטות שמוסכמות על רוב הקהילה.
כל חבר קהילה צריך להיות מיודע בתהליכים, בהחלטות ובעשייה המתקיימים בביה”ס על שלל המנגנונים הפועלים בו: כנס, ועדות, צוות, צוות ניהולי, בעלי תפקידים וארגונים שותפים (משרד החינוך, עירייה, עמותה). לא כל החלטה מאפשרת דיאלוג משיקולים שונים לדוגמא : נושאים הקשורים לצנעת הפרט (תהליכי פיטורים, ענייני עבודה שונים מול אנשי צוות, תהליכי עבודה מול תלמידים או משפחות).
כל מנגנון בהתאם לסמכותו ישאף לשיתוף רחב ככל שניתן במסגרת תחום אחריותו ויהיה אחראי לשקיפות ויידוע. כל חבר בקהילה אחראי להתעדכן ולבחור את מידת השותפות שלו בתהליכים השונים.
עיקרון 4: יכולת שינוי
אנו מאמינים כי במנגנון דמוקרטי תקין , לכל חבר קהילה ישנה הזדמנות ליצור שינוי ולפעול למען אמונותיו ועקרונותיו. יש צורך בערוצים ברורים ליצירת שינוי בביה”ס:
מעורבות ויזמות – עידוד הצוות והתלמידים לפעול , לזום ולהביא רעיונות לידי יישום בבית הספר ומחוצה לו.
בהתאם לכתב המינוי של ועדת כנס (הכולל סוגים שונים של קוורומים של החלטות) כל חבר קהילה יכול לפנות לועדות הרלוונטיות ולכנס עצמו על מנת ליצור שינוי. בסוגיות אחרות שבסמכות אנשי צוות (בהתאם להגדרת תפקיד), יכול כל חבר קהילה לפנות אל איש הצוות.
ועדות ביה”ס ובעלי התפקידים השונים יהיו נכונים לשמוע על כל הצעה או צורך של חבר קהילה, לנהל איתו דיאלוג מכבד ולסייע בתחום סמכותו לקדם הצעות/בקשות/שינויים מבוקשים.
הרשות המחוקקת של בית הספר- הכנס בהתאם לכתב המינוי של הועדה הינה הכתובת עבור כל חבר קהילה ליצור שינוי חוקי בביה”ס. ועדת משמעת כרשות השופטת של ביה”ס הינה כתובת עבור כל חבר בקהילה לערער על החלטות שונות הנוגעות לפרט או לקבוצת פרטים בחיי היומיום בביה”ס.
יסוד 4: חברה הומניסטית
ארבעת העקרונות המרכיבים את החינוך לחברה הומניסטית בנויים כולם ממעגלים הולכים ומתרחבים של תחומי האחריות שייקח על עצמו התלמיד בבית הספר, מהרמה האישית ועד לרמה החברתית, או מהפרטי לכללי- ציבורי.
עיקרון 1: אחריות
החינוך לאחריות חייב להתחיל ברמה האישית – אחריות לעצמי ולגופי, אחריות על הזמן שלי והמערכת שלי, על החפצים שלי וכלפי חוץ- האנשים הסובבים אותי, הסביבה שלי והחברה בה אני חי. אחריות הינה מחויבות ומסירות לתהליך ולדרך בה בחרתי לפעול. צוות ביה”ס ישמש מודל חיקוי ודוגמא אישית בתחומי האחריות השונים.
עיקרון 2: מעורבות חברתית
מעורבות חברתית- לקיחת אחריות על הסביבה , אכפתיות, סולידריות וערבות הדדית. התמקדות ב”אני” מול ה”אחר” במעגלים שונים:מהאישי כלפי חוץ אל משפחה קהילה, חברה והסביבה.עידוד למחשבה ביקורתית מתוך תחושת סולידאריות עם הסביבה בה אני פועל- הקבוצה שלי, הקהילה, העיר והחברה הישראלית על כל גווניה.
עיקרון 3: שייכות
שייכות- ההכרה בהיות ביה”ס חלק ממדינה, חברה, קבוצה. חיזוק תחושת השייכות מהווה בסיס חיוני להתפתחות הרצון לקחת אחריות על הסובב אותי ולהיות מעורב חברתית. יצירת מעגלי השתייכות בבית הספר מקבוצת ההשתייכות של הפרט (גילית או רב גילית) ועד לקהילה, תחזק משמעותית את מימד הסולידריות החברתית והעשייה למען.
עיקרון 4: קבלת / הכרת השונה
פיתוח יכולות בקרב חברי הקהילה לראיית האחר, צרכיו ורצונותיו. קבלת האדם העומד מולי באשר הוא ופיתוח סובלנות לאחר תמנע שימוש לרעה בדעות קדומות וסטיגמות, אשר יוצרות ומלבות מתחים בחברה.
